תשובה לכל שאלה

לא נכון. הסיכון לאי-מציאת גז או נפט, העומד כיום בפני היזמים נמוך בהרבה מאשר בעבר, עקב הטכנולוגיות החדשות לזיהוי מאגרים עוד לפני ההשקעות הגדולות בקידוחים, 'הוכחת ההיתכנות' למציאת גז עם גילוי שדות הגז ב'תמר', ב'דלית', וב'ם תטיס', ופרסום האומדנים של המכון הגיאולוגי האמריקאי. כתוצאה מכך סיכויי ההצלחה בקידוחים עומד היום על יותר מ-70%. בשדות 'תמר' ו'דלית' נקדחו שלשה קידוחים ובכולם זוהו מאגרי גז הכדאים להפקה. גם פירות ההצלחה גבוהים יותר עקב העלייה במחירי הנפט והגז. בנוסף, תגליות הגז לא היו מתאפשרות אלמלא השקיעה המדינה במשך שנים רבות בחיפושים שיצרו את התשתית על בסיסה החלו החברות את פעילותן.

לטיעונים ה'מפחידים', צריך להתייחס כמו שמתייחסים לחרם הערבי, לסחיטה, ולדרישות כופר. לא יהיה קושי למצוא תאגידים ומשקיעים שישמחו לקדוח גם במשטר של תמלוגים או מיסוי גבוהים יותר. במצרים השכנה - עם תשלומי מס ותמלוגים של כ- 80% מההכנסות - אין בעיות בתחום זה.

חברות האנרגיה בעולם ישמחו לחפש גז במדף היבשתי של ישראל גם בתנאים החדשים הצפויים, שיהיו עדיין מאוד נוחים לחברות אלו. חברות מסכימות לחפש ולהפיק גז ונפט בנורבגיה - שם חלק הממשלה הוא כ- 87% - 85% מרווחי ההפקה, בבריטניה שם חלק הממשלה הוא כ- 39% - 40% מהרווחים, ובמצרים, הסמוכה לגבול ישראל, שם משלמות החברות תמלוגים (כולל מס חברות) בהיקף של 79% עד 82%.

הטיעונים הערכיים נשמעים חלולים כשהם באים מתאגידים שכל מטרתם להשיא רווחים מקסימליים ופועלים ללא כל עכבות מוסריות להשגת מטרה זו . מול טיעונים אלו עומדים ערכים חשובים לאין ערוך כמו האינטרס הציבורי או טובת הכלל. חברות המחפשות ומפיקות גז ונפט באנגליה ונורבגיה לא מערערות על זכותה של המדינה לשנות את המיסוי על גז ונפט.

בפסק דין של השופטת טובה שטרסברג כהן נכתב כי "לא יעלה על הדעת כי משהוענק רשיון כללי - ולו מכוח חוק - יהיה הוא בלתי מוגבל בהיקף, במהות, במקום ובזמן, והשר לא יוכל לעולם להפעיל את שיקול דעתו לפי אותו חוק עצמו אם יחול שינוי במדיניות הממשלה או בצרכי המשק, ותתקיימנה העילות המסמיכות אותו לעשות כן".

חברות האנרגיה אינן יזמי הייטק. הן לא המציאו את הגז – הוא היה שם מאז ומתמיד והוא שייך לכולנו. החברות אמנם צריכות לקבל תגמול על הסיכון שלקחו ועל ההשקעות שהשקיעו, אך לא את הגז עצמו, השייך למדינה.

ד"ר יעקב מימרן הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות, המעניק מטעם המדינה את הרשיונות לחפש ולהפיק נפט וגז, אומר "הגז הוא של המדינה, וכל פעילות הנעשית במאגרים האלה אמורה לקבל אישור אצלי. אין מצב שבו השותפות בקידוחים יהיו עצמאיות - מכיוון שהגז הוא רכוש המדינה. הזכות להפיק את הגז לא שוללת את מעורבותנו בהליך".

לא נכון. הגז והנפט, כמו המים ואוצרות טבע אחרים, שייכים לכל אזרחי ישראל. חברות האנרגיה קיבלו אמנם מהמדינה זכות בלעדית להפיק את הגז ולמכור אותו, אך לא את הבעלות עליו.

הדרישה להחלת השינויים רק לרשיונות חדשים היא זריית חול בעיני הציבור. מרבית שטחי המים הטריטוריאליים של ישראל כבר כוסו ברישיונות חיפוש מאושרים. אם השינוי יחול רק על רשיונות עתידיים - הוא לא יהיה רלוונטי.

מעבר לכך, אנו לא דורשים חקיקה רטרואקטיבית על הרווחים של חברות האנרגיה מגז שכבר הופק ונמכר, אלא רק על רווחים של מה שיופק מכאן ואילך. גם מדינות מפיקות נפט בעולם המערבי שינו את החוקים ואת רמת התמלוגים ו/או המיסים על תגליות קיימות, לנפט שיופק מיום שינוי החוק.

אחת הטענות הקליטות של תאגידי האנרגיה היא ש'הסכמים צריך לכבד'. מאחורי הטיעון מסתתר רמז עבה כאילו שינוי במיסוי הוא הפרת הסכם של הממשלה עם תאגידי האנרגיה.  הסכמים צריך לכבד - אנו מסכימים ב-100%.  במקרה של תגליות הגז הטיעון הזה הוא הטעייה מכוונת. אין פה שום הפרת הסכם. למדינה יש זכות ואף אחד לא מערער על זכות זו לקבוע ולשנות את חוקי המס. 
שינוי במדיניות מיסוי על מחצבים לאומיים גם לאחר שנתגלו ואף לאחר שהוחל בהפקתם הוא מהלך נפוץ יחסית בעולם. לפעמים החברות נהנות מהפחתה בשיעור המס, ולפעמים המס עולה. מיסוי חל תמיד בתוקף מהשנה בה הוחל למשל מס חברות, מע"מ, מס הכנסה, וכו', ולכן אין מניעה ששינויים במדיניות המיסים יחולו על חיפושים קיימים. להלן מספר דוגמאות מהנעשה בעולם:
* ממשלת אוסטרליה הניחה לאחרונה הצעת חוק לתשלום מס-על של 30% עד 40% מעל לרווח ה'נורמטיבי' לחברות המכרות, הנפט והגז באוסטרליה, בנימוק שהן נהנות מרווחים גבוהים עקב עליית מחירי המחצבים. "כך נוכל להניב רווחים גדולים ממשאבים ששייכים לכל תושבי אוסטרליה", דברי ראש ממשלת אוסטרליה דאז. המס יכנס לתוקף ב-1 ליולי 2012 ויחול על כולם כולל על בעלי רישיונות וזיכיונות הפקה ישנים.
* קנדה ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס שהייה על תאגידים מסוג Canadian Oil Royalty Trusts והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות בשיעור המירבי של 31.5%.
* אלסקה הגדילה באחרונה את החלק שלה בהכנסות ושינתה את תנאי החוזים כך שתקבל נתח גדול יותר בהכנסות עם עליית מחירי הנפט והגז.
 
גם אילי הון כמו מר תשובה מנסים להפר הסכמים או בשפה מכובסת, לשנות הסכמים מול משקיעים.
ב-3 לנובמבר 2008 הציגה חברת דלק נדל"ן שבשליטת מר תשובה תוכנית, במסגרתה יחליפו מחזיקי אגרות חוב של החברה באגרות חוב אחרות של החברה ושל חברת בת שלה, דלק נדל"ן נכסים מניבים. מדובר בשינוי של הסכם חתום בין הצדדים, לפיו התחייבה דלק להחזיר למשקיעים שהלוו לחברה כסף, את ההלוואה שהעניקו לה במועד קבוע).  בשוק ההון לא התלהבו מההצעה. גופים מוסדיים השמיעו ביקורת נגד המהלך, וראו בכך הסדר לפריסת חוב, שהיה כרוך בהפסד של עשרות אחוזים למחזיקי אגרות החוב. החברה נאלצה למשוך בחזרה את הצעתה.

לא נכון. חברות האנרגיה היו מודעות לכוונת הממשלה להעלות את התמלוגים. כבר בשנת 2002 – הרבה זמן לפני גלוי מאגרי הגז הטבעי ב"תמר" וב"דלית" - הממשלה החליטה לתקן את החוק, לקבוע היטל או מס פרוגרסיבי בנוסף על המיסוי הקיים, בשיעור של עד 60% על הרווחים ממכירת נפט או גז טבעי, ולבטל את ההקלות במסים המיוחדים לחברות האנרגיה. ההצעה הועלתה להצבעה בכנסת, בשנים 2001-2002, אך נדחתה בלחץ הלוביסטים של חברות האנרגיה.

סקטור חיפושי הנפט והגז כפוף לשינויים ולהחלטות ממשלה, וחברות האנרגיה והמשקיעים בהן לא יכולים לטעון כי לא ידעו על האפשרות שהמדינה עשויה לנסות ולשנות את החוקים ודיני המס החלים עליהן. זאת, מן הסיבה הפשוטה שהחברות מציינות זאת מפורשות כסיכון עסקי, בתשקיפים ובדוחות הכספיים שהן מפרסמות מדי שנה במסגרת ה'גילוי הנאות' לו הן מחויבות.

לדוגמה, בדו"חות הכספיים של דלק קידוחים לשנת 2009, (עמוד 91-א) כתוב "שינויים רגולטורים: במסגרת תחום הפעילות של השותפות המוגבלת נדרשים אישורים רגולטורים רבים, בעיקר מצד הגורמים המוסכמים על פי חוק הנפט וחוק משק הגז הטבעי, וכן אישורים נלווים של רשויות המדינה (לרבות משרד הבטחון, משרד איכות הסביבה ורשויות התכנון השונות. במהלך השנים האחרונות הועלו מספר הצעות לתיקונים בחוקים ובתקנות הרלוונטיים לתחום הפעילות של השותפות המוגבלת. (הדגשה שלנו) לשינויים רגולטורים כאמור עלול להיות השפעה שלילית על פעילותה של השותפות המוגבלת".

לא נכון. רוב המדינות מפיקות הנפט בעולם המערבי שינו את החוקים ואת רמת התמלוגים ו/או המיסים. כך למשל, בבריטניה ובנורבגיה עשו מהלך דומה לאחר גלוי הגז והנפט בים הצפוני, והחוקים הרלבנטיים שונו מספר פעמים במהלך 35 השנים האחרונות. ברזיל עושה זאת כיום נוכח תגלית הנפט הענקית מול חופיה. רק בישראל נותרו התמלוגים ומיסוי הגז באותו השיעור מזה 58 שנים!

קנדה, שהיא לכל הדעות מדינה מערבית, קפיטליסטית, לא קובה, לא הוגו צ'אבס, לא צ'ה גווארה, ביטלה בסוף 2006 את הפטור ממס ממנו נהנו במשך שנים רבות תאגידי הנפט (מסוג Canadian Oil Royalty Trusts) והחילה עליהם חבות מס כמו על חברות אחרות במדינה, בשיעור המירבי של 31.5%.

לא נכון. זה קורה לאזרחי המדינה כל הזמן. הממשלה כבר ביצעה בעבר שינויים רטרואקטיביים שהשפיעו על כל אזרחי המדינה. ראש הממשלה, העביר ב-2003, בהיותו שר האוצר תוכנית 'רפורמה' שקיצצה רטרואקטיבית ובצורה מסיבית את תשלומי הפנסיה לעובדים במדינה. הרפורמה של נתניהו העלתה את גיל הפרישה לגברים מגיל 65 ל-67 ולנשים מ-60 ל-67, והקטינה את תשלומי הפנסיה שנקבל ב-30 אחוז.

כל הישראלים שהצטרפו לקרן פנסיה מאז 1995 יקבלו כל חודש כמעט שליש פחות ממה שהם היו מקבלים לפני הרפורמה. זהו שנוי רטרואקטיבי מובהק עבור רוב האזרחים שהחלו לחסוך בקרנות פנסיה הרבה לפני השינוי הנ"ל, על-פי תנאים שהובטחו להם בחוזה המקורי שהממשלה שינתה רטרואקטיבית.

לא נכון. אין חולק על הזכות והחובה של המדינה לשנות את החוק והרגולציה, לרבות תמלוגים ומיסוי, ע"פ צרכי המשק. ואכן, שינוי במדיניות מיסוי על מחצבים לאומיים גם לאחר שנתגלו ואף לאחר שהוחל בהפקתם הוא מהלך נפוץ יחסית בעולם. לפעמים החברות נהנות מהפחתה בשיעור המס, ולפעמים המס גם עולה.

אין מדובר על שינוי של התמלוגים עצמם - אלא על הגדלת חלקה של הממשלה ברווחים מהפקת הנפט והגז לרמה המקובלת בעולם, באמצעות מיסוי, הקטנת ההטבות הייחודיות לחברות האנרגיה, וכו'. גם לדעת עו"ד רם כספי, המייצג את חברות האנרגיה, ניתן לעשות זאת. לדבריו, "אם לדוגמה מס חברות או מס אישי יועלה, אין ולא יכולה להיות לנישום טענה על פגיעה בזכות מוקנית כלשהי."