שלומיאליות שלטונית

עיוות שאין לו אח ורע בעולם, בחסות חוק מיושן בן 58 שנה,

או: אזלת ידן של הממשלות מול שלטון חברות האנרגיה

נכתב ונערך לראשונה בחודש יוני 2010 (מ. בן-יצחק)

בראשית דרכה החליטה המדינה לחלק רישיונות קידוח והפקה בחינם (ללא מכרז וללא תמורה) , מתוך רצון לעודד יזמים לחיפושי נפט וגז בעידן בו איש לא האמין כי קיים סיכוי סביר לגלוי המשאב. המדינה גם העניקה הטבות מס נדיבות לעוסקים בחיפושי נפט וגז.

חוק הנפט שנחקק בשנת 1952 אך כמעט ולא שונה מאז, הסדיר את נושא חלוקת הרישיונות וקבע כי בעל חזקה בשטח הפקה חייב לשלם למדינה תמלוגים בשיעור של 12.5% בלבד (ששיעורם הריאלי הוא למעשה כ-11%) משווי הנפט או הגז המופק. החוק שיקף את המצב הגיאופוליטי של אותם ימים. מחיר חבית נפט היה נמוך בהרבה, הסיכונים הכלכליים בחיפושים וקידוחי נפט וגז בישראל היו גדולים מאד וכך גם עלויות ההפקה.

במשך שנים ארוכות, ועוד הרבה לפני שהתגלו מאגרי הגז העצומים מול חופי ישראל, טרפדו חברות האנרגיה את הניסיונות החוזרים ונשנים של ממשלות ישראל - לעדכן את חלקו של הציבור ברווחים על הפקות גז ונפט עתידיות. כעת, משנתגלו כמויות כה גדולות של גז טבעי, המצדיקות עדכון ברמת התמלוגים והמיסוי, כפי שנהוג בכל מדינות העולם, מגלגלים ברוני הגז עיניים וטוענים כי אין זה הוגן ש-"רק עכשיו המדינה נזכרת" לדרוש חלק גדול יותר ברווחים.

כך, נותרה ישראל המדינה היחידה בעולם

בה נשארו התמלוגים והמיסוי על גז טבעי ונפט – ללא שנוי מזה 60 שנה!!!

שרי אנרגיה שפועלים בניגוד להחלטות ממשלה

וקומץ חברי כנסת שנכנעים ללחץ עורכי הדין של ברוני הגז

מאז ומתמיד היו ממשלות ישראל מודעות להשלכות החמורות שעלולות להיווצר במידה והתמלוגים והמיסוי על הכנסות מהפקת גז טבעי ונפט, יישארו כה נמוכים – ובמיוחד בעידן של תגליות גדולות שהיה צפוי כבר לפני שנים.

מערכה ראשונה:

בחודש מרס 2001, יזמה הממשלה הצעה לשנוי חוק הנפט משנת 1952, כדי לאפשר עליה בגובה התמלוגים והמסים שתגבה המדינה מתגליות גז ונפט, כמקובל בכל העולם.

היוזמה הממשלתית באה בעקבות גלוי מצבורי גז בכמויות מסחריות מול חופי אשקלון והסביבה: "אור", "אשקלון", "נועה" ו-"גאזה-מארין", והרבה לפני שהתגלו מצבורי הגז העצומים "תמר", "דלית" ו-"לויתן" של השותפות בין חברת דלק-אנרגיה ונובל-אנרג'י (2009-2010).

בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת, אמר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אוהד מריאני: "...שוק הגז בישראל, הוא לא כפי שהיה. זה כבר לא רק חיפושים, ולא רק תקוות למצוא משהו. ...נמצאו מרבצים גדולים של גז. בכל העולם מקובל שיש התאמות מדי פעם. גם במקומות שבהם מפיקים נפט במשך הרבה שנים כמו בים הצפוני ובמקומות אחרים יש התאמות של החוקים... שינוי מדיניות מקובל בכל המקומות בעולם. ...זה צריך לקרות גם בישראל. זה קורה גם בענפים אחרים, גם במפעלים שלא קשורים למחצב שעל פי התפישה של כולם הוא רכוש המדינה. אפילו אדם שמקים מפעל ובנה תחשיבים מסוימים על רווחיות המפעל ועל כדאיות ההשקעה, צריך להביא בחשבון שלפעמים הממשלה מעלה מסים ולפעמים היא מורידה מסים - תלוי בצרכים הכלליים של הכנסות המדינה ובהעדפות".

אבל חברות האנרגיה, בהנהגת מנהלי חברת דלק-אנרגיה וסוללת עורכי הדין שהביאו לדיוני ועדת הכספים, הפעילו לחצים אדירים כדי למנוע שנוי בחוק - ואלה נשאו פרי. בניגוד מוחלט להחלטת הממשלה ולנימוקים הענייניים שהעלה משרד האוצר בוועדת הכספים, החליט שר התשתיות דאז, אביגדור ליברמן, לתמוך בעמדת חברות האנרגיה. ביוזמתו וביוזמת יושבי ראש ועדת הכספים באותה העת, ח"כ ישראל כץ וח"כ וייצמן שירי, הוסרה ההצעה מסדר היום.

מערכה שנייה:

שנה אחר כך, ביום 30.07.2002, החליטה ממשלת ישראל פעם נוספת לתקן את חוק הנפט. בין היתר כללה החלטת הממשלה את ביטול ההקלות במסים ובאגרות שניתנו לחברות האנרגיה, וכן הוספת היטל או מס פרוגרסיבי, בשיעור של עד 60% על הרווחים ממכירות, בנוסף למיסוי הרגיל, שיוטל על מפיקי נפט או גז טבעי.

בחודש נובמבר 2002, נתבקשה ועדת הכספים של הכנסת לאשר את הצעת החוק של הממשלה. נציג משרד האוצר, שאול צמח (היום מנכ"ל משרד התשתיות), הודיע לוועדה כי: "אנו מתכוונים שזה יחול על כל מי שיפיק נפט בתקופה שבה החוק יהיה בתוקף. לפי חוות הדעת המשפטיות שקיבלנו אין פה חקיקה רטרואקטיבית. החקיקה עברה את כל האישורים הנדרשים והיא תחול מהמועד שבו החוק ייכנס לתוקף".

המשנה ליועץ הממשלתי לממשלה באותה תקופה, עו"ד דוידה לחמן מסר, אמרה בדיון:

"סעיפים דומים נחקקו גם במדינות אחרות... אנשים קבלו נכסים מהמדינה, לקחו תעוזה וגייסו כספים על בסיס העבודה שאולי הם יגלו נפט. המדינה רשאית לשנות את שיטת המס שלה בכל עת על הכנסות עתידיות. אך אחד לא פוגע בהכנסות שכבר הופקו... הנפט והגז באדמה הוא של כולנו. הם מצאו אותו... אבל אפילו בתורה ובגמרא יש הוראות מפורטות בעניין מציאה של רכוש הציבור ברשות הרבים. כל מדינה מתוקנת עשתה בדיוק את זה, ובחרה בשיטת מס מיוחדת לצורך מיסוי נפט וגז. אף מדינה לא הסתפקה בשיטה הישנה שלנו משנות החמישים, ואני לא מדברת על דרום אמריקה אלא על מדינות מתוקנות".

כמו קודמו בתפקיד, גם שר האנרגיה החדש, אפי איתם, פעל בניגוד להחלטת הממשלה אותה ייצג וביקש מוועדת הכספים לדחות את ההצעה. "אני מאד תמהה על דבריו של שר התשתיות שפונה לוועדה בניגוד לעמדת הממשלה ומבקש דברים שהם בניגוד להחלטת הממשלה", אמרה עו"ד לחמן מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בוועדה.

גם הפעם הפעילו חברות האנרגיה סוללה של עורכי דין וגם הפעם נפלה הצעת הממשלה. כל חמשת חברי ועדת הכספים שנכחו בישיבה הצביעו נגד ההצעה ובעד חברות האנרגיה (חברי הכנסת אברהם פורז, אפרים סנה, נעמי חזן, אבשלום אבו וילן, יאיר פרץ). את כשלון הממשלה והכנסת לעביר את התיקון לחוק הנפט בשנת 2002, סיכמה עו"ד דוידה לחמן מסר: "אנחנו נופלים בכל פעם, לא כשמדובר בחוק הביטוח הלאומי. אנחנו נופלים בכל פעם כשמדובר במפיקי נפט, ולא בגלל שאנחנו לא צודקים".

להורדת נייר העמדה לחצ/י כאן.