במה מדובר ולמי זה שייך?

מול חופי ישראל קיימים מאגרים עשירים מאד של גז טבעי

נכתב ונערך לראשונה בחודש יוני 2010 (מ. בן-יצחק)

הגז הטבעי הוא אחד ממקורות האנרגיה החשובים בעולם המודרני, גם משום היותו נקי יותר לסביבה. במדינות אשר ידעו לנהל משאב טבע זה בחוכמה, גילוי מאגרי גז טבעי ונפט בכמויות גדולות הניב הכנסות בסדרי גודל עצומים, אשר שינו כליל את פני החברה.

בישראל, התגלה לראשונה בשנת 1999 מאגר גז בסדר גודל מסחרי, מול חופי אשקלון (בקידוח המכונה "ים תטיס"), אשר הפקתו החלה בשנת 2004. בשנת 2009 התגלה מאגר נוסף קטן יותר ("דלית 1") ומאגר ענק מול חופי חדרה ("תמר 1"). ביוני 2010, פורסמו ממצאי סקר סיסמי לפיו קיים סיכוי גבוה ביותר להמצאות מאגר נוסף המכונה "לוויתן", הגדול בהרבה מקודמיו (בעוד שבסקרים שהביאו לגלוי הגז במאגר "תמר", הצביעו הממצאים על סבירות של 30% - הרי שבשדה "ליוויתן" מצביעים הממצאים על סבירות של 50% למציאת גז, שנחשבת גבוהה מאד בענף חיפושי הגז והנפט"). רישיונות החיפוש וההפקה במאגרים אלו נמסרו ע"י המדינה לקבוצת דלק, ולחברות רציו, ישרמאקו ונובל אנרג'י.

ההכנסות הצפויות ממאגרי הגז שנמצאו עד כה מול חופי ישראל:

* הערכה מבוססת

המכון הגיאולוגי האמריקאי:
מול חופי ישראל יש גז טבעי בשווי 300 מיליארד דולר

בחודש מרץ 2010 פרסם המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS) ממצאי סקר עתודות נפט וגז באזור "הלבנט" (ישראל, סוריה ולבנון). עורכי הסקר מעריכים כי עתודות הגז באזור הן בהיקף של כ-3.5 טריליון מטר מעוקב של גז טבעי בר השבה וכן כ-1.7 מיליארד חביות נפט. הדו"ח מציין שאלו מאגרי גז מהגדולים בעולם.

ערכם הכלכלי של מאגרים אלו נאמד בכ- 700 מיליארד דולר. הנחת העבודה המבוססת היא שמדינת ישראל חולשת על כ-40% מאזור זה, שערך מאגרי הגז המצויים בהם עומד על כ-300 מיליארד דולר. אומדנים אלו נתמכים גם בהערכות העדכניות של חברת נובל אנרג'י (יוני 2010), השותפה לקידוחים בשדות "מארי" (ים תטיס), "תמר" דלית" ו"לוויתן".

התמלוגים והמיסים בישראל, מן הנמוכים בעולם

על-פי חוק הנפט המיושן משנת 1952, אשר מזה שנים חברות האנרגיה מטרפדות באופן קבוע את הנסיונות לתקנו, ימשיך חלקה של מדינת ישראל מההכנסות על הפקת גז טבעי ונפט, להיות מהנמוכים בעולם ולעמוד רק על כ-24% בלבד (חברות האנרגיה נדרשות לשלם למדינה תמלוגים בשיעור של 12.5% מכמות הגז או הנפט שהפיקו. לאור ההטבות השונות, הן משלמות למעשה תמלוגים בשווי  11% מההכנסות; לכך נוסף מס חברות בשיעור של 25% מהרווחים – שהוא למעשה כ-13% מההכנסות). הטענה שהושמעה לאחרונה, לפיה חלקה של המדינה בהכנסות מהפקת גז ונפט עומד על 40.1% אינה מדויקת, מכיוון שנתון זה כולל גם את שיעור המע"מ והבלו על דלק, שאינם קשורים לעניין חלוקת הרווח בין הממשלה ובין החברות המפיקות וממילא חלים גם על נפט וגז מיובאים.

ההכנסה לחברות מקידוחים אלו, היא הגבוהה ביותר בעולם ובפער עצום על-פני חברות אנרגיה במדינות אחרות, ועומדת על כ-  60%. היתרה בסך כ- 16% הינה הוצאות חברות האנרגיה. 

הטבות מס מפליגות בגין "פחת" וירטואלי

בנוסף לשיעור התמלוגים הנמוך נהנות החברות משתי הטבות מפליגות בתקנות מס ההכנסה. החברות יכולות לקזז את ההוצאות שהיו להן בחיפושי הנפט או הגז מתשלום המס השנתי שלהן, ובכך, מסבסדת המדינה בפועל את החיפושים. ההטבה השנייה שמקבלות החברות היא מס חברות מופחת בגין ניכוי "אזילה", פטנט ישראלי ייחודי המגדיר סוג של "פחת" וירטואלי - שלא קיים בפועל - על כמויות גדולות של הגז והנפט המופקים.

המאבק הציבורי שלנו אינו בהכרח רק על גובה "התמלוגים" מהפקת הגז הטבעי והנפט, אלא על חלקה של המדינה בסך ההכנסות המתקבלות מהפקת אוצרות טבע אלה, מכאן ואילך – בין אם בתמלוגים, מיסים או היטלים אחרים.

כמה יקבל הציבור על-פי החוק הארכאי
עליו מגנות חברות האנרגיה בחירוף נפש?

על פי ההנחה הרווחת בקרב מומחים בעולם, ביניהם גם המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS), שווי הגז בחופי ישראל עומד על 300 מיליארד דולר.

• במצב הנוכחי:
  על-פי רמת התמלוגים והמסים הישירים הנהוגים כיום, רובו ככולו של העושר האגדי, בסך 225 מיליארד דולר, יינתן על-ידי המדינה לחברות הפרטיות, ורק מיעוטו לציבור.
• אילו חברות האנרגיה לא היו מצליחות לטרפד את יוזמת הממשלה בשנת 2002:
  לו הייתה מאשרת הכנסת בשנת 2002 את החלטת הממשלה להעביר עד 60% מרווחי חברות האנרגיה לקופת המדינה, היה הציבור מקבל כ- 200 מיליארד דולר והחברות הפרטיות היו מסתפקות בכ- 100 מיליארד דולר.
• כאשר יאומץ המודל החדש:
  כאשר יאומץ בארץ מודל חלוקת הרווחים אותו אנו מציעים (המבוסס על עקרונות המודל הנורבגי) - יקבל הציבור כ- 240 מיליארד דולר, והחברות המפיקות יקבלו כ- 60 מיליארד דולר, שהוא סכום מכובד, הוגן וראוי לכל הדעות.

סכום זה אותו יקבל הציבור בישראל, שהוא הבעלים של אוצרות הטבע הללו, שווה לפי 40 מהיקף הסיוע האמריקאי השנתי לישראל וכמעט כפול מהיקף הסיוע אותו החליט באחרונה האיחוד האירופי להקצות לפתרון המשבר ביוון המאיים על עתידה של אירופה כולה (150 מיליארד דולר).

כאמור, מדובר בסכומים אדירים ובלתי נתפסים, שבניהול נכון יכולים להביא למהפכה של ממש בדרכה של מדינת ישראל ולשדרוג דרמטי של תשתיות החינוך, הבריאות, הרווחה, התעסוקה, הפנסיה, הדיור, הכבישים, התחבורה הציבורית ועוד.
 

למי שייך האוצר הזה?!

למרות שחברות האנרגיה מתנהלות כאילו הגז והנפט הוא רכושן הפרטי - הרי שאין הדבר כך כלל ועיקר. די בעובדה שבעלי ה"רישיון" או "החזקה" משלמים למדינה 'תמלוגים', כדי להמחיש שהנכס נמצא בבעלות הציבור.

שר האוצר, יובל שטייניץ: "...כאן גילו משהו שקיים מקדמת דנא בארץ הזאת וזה שייך לתושביה... כל מה שמתחת לקרקע ומתחת למים. המשאבים האלה שייכים לכל האזרחים - ערבים, דרוזים, יהודים. לא יעלה על הדעת שמשאבי טבע במדינת ישראל - ולא משנה מי חשף אותם - אזרחי המדינה לא ייהנו מהם משמעותית על פי הסטנדרטים המקובלים בעולם המפותח". דה-מרקר, 2.7.2010.

ד"ר מימרן, הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות: "הגז הוא של המדינה ". דה-מרקר, 6.6.2010.
 

להורדת נייר העמדה לחצ/י כאן.